שלום לרב
מדוע אין מי שמוציא יוזמה על מנת להדפיס עלון בעניין דיני כתמים כך שאשה יכולה לשפוט לעצמה בסיטואציות המוגדרות כדבר הדורש שאלת חכם, האם הכתם שראתה מטמא או לא ?
א.גם אם הדינים סבוכים, ניתן להוציא ספר שמלמד את הדינים. יתרה מכך, האם דיאגרמה לא יכולה לפשט לחלוטין תהליך של קבלת החלטה בעניין כזה ?
ב. אם הבעיה היא בהדפסת הגוונים, האם באמת ניתן להניח שלא קיימת הטכנולוגיה להדפסת צבעים בדיוק גבוה ?
ג. כיצד רב לומד להבחין בין כתמים ?, אני מניח שהוא לא נחשף לקטלוג של כתמים אמיתיים, אלא למד את תיאור הצבעים.
בניגוד לתקופות עבר בהם לא הייתה לנשים השכלה והדפוס לא היה קיים בכלל או לא היה קיים בצורה איכותית ומדויקת הדברים השתנו מאוד. נראה לי שלהרבה נשים יש ותהיה מניעה ללכת לרב ולשאול אותו על דבר כל כך אינטימי שלכאורה היו יכולות ללמוד להכריע בעצמן. הרי זו אינה פסיקת הלכה אלא עניין של שיפוט וידע.
אינני מבין בנושא, אך הדבר העלה אצלי את השאלות האלו וגורם לי לתחושה שאף אחד לא עובד בעניין מכיוון ש"כך תמיד היה נהוג".. אינני יודע אם זו הסיבה האמתית, אך המוטיבציה הזאת (או העדרה) נראית לי לא עניינית.
למיטב ידיעתי אין בהלכה מקומות נוספים בהם אדם מוכרח להתייעץ עם רב בנושאים שכיחים ויומיומיים שכאלה,במיוחד לא בנושאים אינטימיים. האם הטכנולוגיה אינה מאפשרת הוצאת ספר או עלון שיספק הדרכה כזו במקום ?
