בירור הגבולות

שלום וברכה

באחד המקומות מתאר הרב קוק את הדרך המיוחדת של התפתחות עולם הרוח, ומדמה זאת לאגן ניקוז של נהר. זורמים כלפי הנחל זרמים קטנים, יובלים ייחודיים, שחלקם יכולים להיות מוגדרים כ"דעות חריגות". ברם, כשהדעות השונות נבללות אלו באלו והמים מתחילים לזרום כנהר – לכל יובל יש השפעה משלו, אך ביחד נוצרת תמונה מסוימת, כללית ומשמעותית מאוד.

זה בוודאי נכון לגבי דעות חריגות מאוד שנאמרו בעבר. לדוגמה, דברי הלל (השישי) בגמרא ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה". אנחנו לא מוחקים משפט זה מהש"ס. להפך, הוא נלמד, והוא גם חשוב מאוד, בשל העובדה שהוא משקף לנו את העובדה שקיומו של משיח אינו מובן מאליו, ואי-ההתניה שלו אף היא אינה מובנת מאליה. לאמור: הדעה כפי שהיא אינה מתקבלת עוד, והאמונה בביאת המשיח היא עיקר אמונה המקובל על כולם כיום, אולם ליובל של עמדה זו יש השפעה מבורכת.

זה נכון גם ביחס לדעות השונות ולדברים שנאמרו על ידי ראשונים רבים. לא זו בלבד, אלא שדברים גם משתנים לאורך השנים. דוגמה לדבר היא משנתו של רבי יהודה הלוי שדי נטמעה, עד שצפה מחדש במלוא העוצמה; משנתו של ר"נ בראסלב, ועוד ועוד. זה דרכו של עולם הרוח.

הדבר אינו מבטל את העובדה שיש עמדות שנלחמים נגדם וסוברים שהם לא ראויים להיכנס לבית המדרש, כי הם לא עומדים בתנאי הכניסה של בית המדרש שבנינו. כל זה הוא לגיטימי בהחלט, אך כדאי מאוד לזכור שני דברים: ראשון בהם הוא שגם לספרים מחוץ לבית המדרש יש השפעה; ושני בהם שלעולם אינך יכול לדעת, ולעולם צריך להיות פתוח לאפשרות שדווקא מה שנותר מחוץ לבית המדרש – ייהפך למסילת ישרים של האמונה. בהתייחסות הענוותנית הזו אדם יכול לבנות את בית המדרש שלו, בעוצמה גדולה ובתנאי כניסה.

כל טוב