שלום רב, ברוך ה' יש לי אמונה בקב"ה ובמוסריות של תורתו, דווקא בגלל זה מאוד מטריד אותי היחס הנוראי של התורה וההלכה לבעלי נטיות הפוכות , מה כזה בעייתי בזה? מה הם אשמים? מה התורה מצפה מהם לעשות? נראה לכאורה שההלכה דורשת מאיתנו (כמו שעושים חלקים בחברה הדתית) לעצום עיניים לבעייה הזאת, להגיד שהם אשמים בבעייה שלהם ולהרוג אותם בסקילה, איך מתמודדים עם בעייה אתית כזאת חמורה על התורה? (וממילא גם על נותן התורה, אם כל הכאב בכתיבת האשמה כזאת כופרת…)
שלום וברכה
אני לא יודע.
אני לא יודע מפני מה הקב"ה אסר משכב זכר.
יש הרבה מאוד נימוקים שמנסים להסביר את הדבר, כגון שמיניות צריכה להיות קשורה לייעוד העולם והרחבתו (הפרייה) ולא עומדת בפני עצמה, ועוד נימוקים מעין אלה. אולם אף שיש בה מידה מסוימת של אמת – הם לא יכולים להסביר הרבה דברים (כגון היתר נישואין בגיל 50 ומעלה וכדו').
התורה לא האשימה אותם, ולא פסלה אף אדם בשל נטייתו. בוודאי שאפילו לפי פשוטו של מקרא לא נאמר שיש לסקול את מי שהוא הומוסקסואל.
התורה אסרה פעולות מיניות מסוימות. היא תבעה מאתנו לעשות דברים שמחייבים אותנו לסגת לאחור. בתחום המיניות. בתחום האוכל. בתחום הפעילות ביום השבת. בתחומים רבים. זו משמעותה של הקדושה, והיא אכן תובענית מאוד וקשה.
ויש לנו שאלות קשות מאוד (ולגיטימיות) על כך.
כל טוב
