שלום רב!
שאלתי מורכבת ואשמח לשמוע את דעת הרב.
בעניין "משה כתב את ספרו ואת פרשת בלעם ואיוב".
האם נכון יהיה לומר שישנו חוט מקשר בין שלושת הספרים הללו והוא שאלת דרכו של ה' בעולם או ברזולוציה אחרת 'צדיק ורע לו'?
בספרו של משה (התורה או דברים) "הודעני נא את דרכיך" וכד'. באיוב כמובן אין צורך לנמק אך פרשת בלעם מעניינת אותי ומתוך כך ברצוני לשאול האם נכון/מותר/ראוי לפרש כך:
פרשת בלעם כולה או בחלקה היא כביכול מפרי דמיונו של משה מעין משל (אני מסייג ומתכוון לפרי דמיונו באופן חיובי -רוח הקודש כפי שסובר הרמב"ם) בדומה למה שמפרש הרמבם במורה נבוכים בהתייחסו לסיפור האתון.
בעצם, כאשר הסתיימה המלחמה ומשה ראה שבלעם מת, שהיה נביא לה', לפחות לפי כמה פירושים, הדבר היכה בו והוא נצרך לשאלה כיצד ייתכן הדבר?!
ומתוך כך בא לכתוב פרשת בלעם כפי שכתב את איוב.
הדבר מסתדר לי מאד מכיוון שכל הפרשייה עוסקת בכך שבלעם אינו מבין עד הסוף כיצד עובד ה' בעולם ולכן הקב"ה מעביר אותו 'סדרת חינוך' אשר בסופה מבין בלעם כי אין לאיש, גדול ככל שיהיה, להשפיע על דרכו של הקב"ה ושלא ייתכן שינוי בו כלל (לא אם רואה את קצה העם או אם משתמש בנחשים וכו' על מנת לנסות לקלל בדרכים שונות).
בסופו של תהליך הופך בלעם ממש לנביא אמת ועדיין מוצא את מותו.
משה מסביר זאת לעם, בכך שיעץ לבלק להסית את ישראל.
מתוך כך אנו למדים שאין מזל לישראל (ואולי בכלל) ושנית שהכל בסופו של דבר מגיע לאדם ע"י מעשיו שלו עצמו והוא זה שגורם רעה לעצמו עפ"י החוקים שהנהיג הקב"ה בעולמו (היו יכולים בני ישראל שלא ללכת אחרי המדייניות).
לכן אפילו שבלעם היה נביא לה' הוא מצא את מותו לכאורה ללא סיבה אך ישנה סיבה והיא ידועה לבורא עולם ואנו צריכים רק לנסות ולהבין ולדעת שכמראה לעולם לא נבין עד הסוף.
הדבר מסתדר לי גם עם פירוש רש"י שאומר כי הפרשה היא כביכול אינה חלק מההכתבה של ה למשה אלא היא מרוח הקודש שלו.
מקווה שהצלחתי להיות מספיק ברור.
תודה.
