שלום הרב
יש מצוות "מובנות מאליהן" שחופפות עם המוסר המקובל בחברה הכללית/חילונית – למשל איסורים על פגיעה בזכויות הזולת. מצד שני, יש מצוות שנהוג להציע להן טעמים בדיעבד שלא ישכנעו אלא את המשוכנעים והמחויבים מראש כלפי ההלכה.
השאלה שלי היא באילו מצוות אתה רואה בשורה לחברה הכללית, שמצד אחד הטעמים שלהן מספיק חזקים כדי לשכנע אתאיסט לקיים אותן, ומצד שני יש בהן חידוש ביחס למצב הנוכחי בחברה.
שלום וברכה
אחד הדברים שהגמרא עושה בדרך כלל כשקיימת סוגיה כבדת משקל הוא לפתוח בדיוק השאלה הנשאלת, בנוסח: "מאי קאמר ? אילימא וכדו'". הדבר מהווה מצפן, שלעתים דיון בנושא כה חשוב כמו שאתה מעלה מחייב קודם כל דיוק בשאלה עצמה, ומה בדיוק אתה מבקש שנעסוק בו.
אנסה לתת תשובה לשאלה לאור מה שהבנתי מדבריך, אולם אם אני לא מכוון כלל לרצונך – אנא שוב:
יש בשאלה שלך מעין סתירה פנימית, שהיא אכן מה שמעסיק אותנו מאוד מאוד.
אם אנו חפצים לבוא עם בשורה כלשהי לאתם האתיאיסט – היא צריכה להיות לפי דבריך משהו שי בו "חידוש ביחס למצב הנוכחי בחברה". אולם אם יש בו חידוש, פירושו של דבר שהאתיאיסט בדרך כלל אינו מסכים איתו (שהרי אילו היה מסכים איתו היה עושה זאת גם בלי התורה), ואם כן הוא דוחה את הרעיון במצווה זו, ואז אנחנו חוזרים למה שאתה קראת "לשכנע את המשוכנעים".
דוגמה לדבר: הבה נשוב לתקופה בו הבשורה הגדולה של היהדות הייתה השבת, והרעיון כי גם העבד זכאי למנוחה ביום השבת. עם אמירתה, בשורה זו התקבלה בעוינות רבה, שכן היא נתפשה כבלתי מוסרית כלפי העבודה, כפרייריות וכדו', ועל כן שכנעה את המשוכנעים בלבד. תהליך קבלתה על ידי כל העולם התחיל אפוא באי-קבלתה, ואט אט העולם השתכנע.
אם אתה מקבל את התזה הזו – אפשר אפוא לתת רשימה ארוכה של בשורות של היהדות, שיש בהן חידוש על המצב הנוכחי, אך תתקבלנה בעוינות בתחילה, ואולי בהמשך באהבה רבה.
האם הניתוח הזה מכוון אותך במשהו ?
כל טוב
"