שלום הרב!
אני מתקשה להבין את הקונספט של מדרשי ואגדות חז"ל – אם הם באמת קרו (מה שלא נשמע סביר במיוחד בחלק לא קטן מהם), איך חז"ל ידעו על כך? ואם הם לא באמת קרו – למה לכתוב אותם?
לדוגמא, ניקח את המדרש על דוד המלך שכורה את היסודות לבית המקדש בהר הבית ונובעים שם מים שמאיימים להציף את כל העולם – אם זה אכן קרה, ונניח שחז"ל בחרו לספר את הסיפור מעט בהגזמה, על סמך מה חז"ל יודעים שזה קרה? ואם זה לא באמת קרה, למה לספר אותו?
אם כל העניין הוא ללמד אותנו לקח מוסרי או משהו בסגנון הזה, אפשר היה גם להמציא את הדמויות, ולא לחבר את הסיפורים על דמויות אחרות. במצב הנוכחי, אם נניח שהסיפורים לא באמת קרו, זה נראה לכאורה שחז"ל משקרים לנו חס וחלילה ובודים סיפורים על גדולי האומה וכל זה כדי להמחיש איזה מסר כזה או אחר…
בין כך ובין כך, מה היחס שאמור להיות לנו לסיפורים אלה? לדוגמא, כשאני לומד את סיפור הבריאה, האם הסיפור על הלבנה שטענה שאין שני מלכים מושלים בכתר אחד אמור באמת לבאר לי את פשט הפסוק, או שזה מעין ווארט נחמד שניתן לדייק מהפסוק, אך לא באמת תירוץ אמיתי לקושי העולה מהפסוקים?
תודה רבה!
