למה להודות לריבונו של עולם על הטוב, אם בכלל אנחנו לא רוצים להיות פה ?

שלום וברכה

יישר כוח גדול על ההתייצבות הכנה והאמיתית מול מה שאנו אומרים מתוך עצמנו לריבונו של עולם, ועל הרצון שהדברים יהיו מכוונים ומדויקים.

כיצד אני רואה פסוקים אלה ?

אין פסוק אחד, אולי מלבד "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", שמבטא את כל התנועות הנפשיות מול ריבונו של עולם.

בשל היות ריבונו של עולם הוי"ה מקפת כל – מתרחשים מולו כל התנועות האפשריות.

תנועות של הודאה; תנועות של כאב; תנועות של אבלות; תנועות של שמחה.

אף לא אחת מהן מרכזת את כולן.

תנועות ההודאה על הטוב הן בשל התחושות העמוקות שיש בנו כשאנו רואים את הטוב בעולם. בשעה זו, אין אנו עושים את כל החשבונות שבכלל אולי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, ושימיו של אדם קשים בעולם. אנו מודים על ההטבה הגדולה שאנו חשים כעת בעולמנו, ושמחים בה.

הדבר לא מבטל את האפשרות שבעוד שעה נחוש אחרת, ונאמר דברים אחרים מול ריבונו של עולם, כיוון שאלוהינו אוהב אמת הוא, ומולו אנו פורשים את כל עולמנו הפנימי.

ובמסגרת זו, אנו גם מודעים לכך שאין אנו יודעים בכלל למה הוא ברא את העולם. המדרש מדגיש את העובדה שהתורה התחילה מהאות "ב", שגם צורתה מעידה עליה שאנו יודעים רק מכאן והלאה: ריבונו של עולם חשף בפנינו רק את בריאת העולם, ולא את הסיבות שקדמו לו ושהביאו לבריאתו.

ובתוך החיים האלה, שאפשר שהיינו בוחרים לא להיות פה – אבל אנחנו פה, ואפשר לנו להסתכל ברוע לב ובמבט מתוסכל על השאלות שאין אנו יודעים, ואף על פי כן, אנחנו בוחרים להביט אל מה שמאיר לנו ומיטיב לנו, ומתוך כך מודים לריבונו של עולם על ההארות האלה.

זו דרך אמונית שאינה עוצמת עיניה מלראות את התמונה כולה, ואת האור והצל במציאות, אולם בוחרת להתרכז באור, ולהודות לריבונו של עולם שבתוך כל הכאוס הזה – הרבה דברים מאירים לנו בשיח עוצמי, שאליו אנחנו פונים, ובו אנו משקעים את עצמנו.

והחברים שלנו ? בוודאי יש בעולמם תנועות נפשיות מסוגים שונים.

כל טוב ושמחה