שלום הרב, קוראים לי …., סטודנט בן 25. השנה כמו רוב בני גילי העברתי את רובה במילואים, בתור לוחם ביחידת צנחנים במילואים. גוייסתי מהשביעי באוקטובר אל הזוועות בכפר עזה, משם לחודשיים וחצי ללחימה בעזה ואתמול בלילה סיימתי מילואים נוספים של חודשיים, במהלכם גם הייתי בלחימה בדרום לבנון במשך שבועיים. לאורך כל התקופה הקשה והמורכבת הזאת לא הכרתי אדם אחד קרוב אליי שנפגע או נהרג מהלחימה, כל הצוות שראיתי במילואים יצא ללא שריטה ופגע וברוך השם גם אני. היו הרבה רגעים מסוכנים שחשבתי שיגמרו אותנו שהסתיימו בשלום ואני פשוט מרגיש שיש עליי השגחה חזקה מהקדוש ברוך הוא. הייתי רוצה "להחזיר" על כך, או איכשהו לעשות משהו ייחודי שיגרום לי לזכור את החסד שנעשה איתי ועם חבריי ולהכיר תודה. מה ראוי ונהוג לעשות במקרים כאלה? האם נדר או צדקה או קבלה כלשהי? אשמח לעצתך
